טביעות הן עקבות או דימויים הנוצרים מתבנית קווי הרכס של האצבעות, כפות הידיים וכפות הרגליים כאשר הן באות במגע עם משטח חלק או מתאים.

קווי רכס אלה מופיעים אצל האדם מן החודש הרביעי להריון ונשארים ללא שינוי במשך כל החיים, ואף לאחר המוות עד שלב פירוק הגוף.

תכונות היסוד של טביעות הן יציבותן בתנאים רגילים והעדר אפשרות לזהות סידור מאפיינים זהה בין שני אנשים שונים, ואף לא בין שתי אצבעות שונות של אותו אדם.

1. טביעות חיוביות וטביעות שליליות.
2. טביעות נראות או גלויות שניתן להבחין בהן בעין בלתי מזוינת.
3. טביעות סמויות שאינן נראות עד לפיתוחן; הן מורכבות בעיקר מזיעה ומחומרים אי-אורגניים ואורגניים כגון מלחים, גלוקוז, כולסטרול וחומצות שומן נדיפות, ומפותחות באמצעות אבקות, חומרים כימיים ושיטות טכניות אחרות.

זיהוי בין שתי טביעות מבוסס על קישור והשוואה של מספר מספיק של נקודות מאפיינות, תוך התחשבות בייחודיותן.

הניצול המדעי-טכני וההשוואה של טביעות מאפשרים לקבוע באופן בטוח את זהותו של אדם חי או מת. בפרט ניתן להשתמש בהם ל:

1. זיהוי עבריינים אלמונים במעשה פלילי.
2. אימות זהותם של עצורים.
3. קישור חשודים לטביעות שנמצאו בזירת העבירה.
4. זיהוי קורבנות ונעדרים.
5. זיהוי אנשים שנגעו במקום או בחפץ באופן מוצדק.
6. זיהוי אנשים המוסרים פרטים כוזבים או מסרבים למסור פרטי זהות.
7. בירור או אישור מחלוקות במקרי שמות זהים.
8. זיהוי אנשים עם אובדן זיכרון, חרשות-אילמות או הנמצאים בתרדמת.
9. זיהוי גופות אלמוניות מתאונות דרכים, אסונות המוניים וסיבות אחרות.
10. בדיקת כליאת אדם שגוי ומניעת שחרור אדם שגוי.

מבחינה דיונית טביעה היא אינדיקציה הדורשת פרשנות, ולא הוכחה אוטומטית לביצוע עבירה בידי בעליה. היא מצביעה על נוכחות במקום כאשר נמצאה על חפץ קבוע, או על מגע עם חפץ נייד שעליו נמצאה, ולא בהכרח על שימוש בו, גם אם החפץ שימש לביצוע עבירה. לשם הסקת מסקנות נכונות יש לשקול:

1. ההבחנה בין מגע בחפץ לבין שימוש בו.
2. המיקום המדויק במקום או על החפץ שבו נמצאה הטביעה.
3. נוכחות מוצדקת במקום ומגע מוצדק עם החפץ שבמחלוקת.
4. קיומם של סימנים נוספים על הטביעה, כגון דם, צבע, שמן וכדומה.
5. האם קיום הסימנים הנוספים מוצדק בנסיבות המקרה.
6. קיומן של טביעות נוספות, גם אם אינן ניתנות לניצול.
7. ההליך שננקט לאיתור, פיתוח, איסוף, העתקה, העברה, שמירה וניצול הטביעה.
8. כל נתון אחר העולה מן העובדות הממשיות של כל מקרה.

בהסתמך על נתונים מדעיים וטכניים ועל יישום שיטות מוכרות בינלאומית, מבוססות מדעית וקבילות בבתי משפט, אנו מבצעים:

1. סימון נקודות מאפיינות והערכת הנקודות שנוצלו.
2. הערכת המקום והעמדה שבהם נמצאה הטביעה, לרבות אם מדובר בחפץ נייד או קבוע.
3. הערכת מאפיינים נרכשים של קטיעת רציפות קווי הרכס, כגון פגיעה קבועה או ניתנת לריפוי.
4. הערכת אופן הפיתוח, האיסוף, ההעתקה, האריזה, ההעברה, השמירה, התיעוד והניצול.
5. הערכת איכות כרטיסי הטביעות.
6. הערכת איכות תיעוד הטביעה הסמויה.
7. הערכת גורמי שינוי של טביעה, כגון קור, לחות, סוג המשטח ומשך הזמן.
8. הערכת אותנטיות הטביעה.
9. הערכת סוג הטביעה, קטגורייתה, סיווגה והאזור בגוף שממנו מקורה: אצבע, כף יד או כף רגל.
10. הערכת סיווג וארכוב כרטיסי הטביעות.
11. הערכת קביעת האצבע, מקום שהדבר אפשרי.
12. בדיקת חוקיות נטילת הטביעות שבוצעה.
13. הערכת הצדקת הנוכחות במקום והמגע עם החפץ.
14. הערכת קיום סימנים נוספים על הטביעה, כגון דם או צבעים.
15. הערכת טביעות ניתנות לניצול לפי המקום שבו נמצאו והנסיבות ששררו.
16. הערכת התאמה או קישור בין טביעות, או בין טביעות לבין אנשים.
17. הערכת מציאת טביעות שאינן ניתנות לניצול.
18. הערכת מצב של אי מציאת טביעות.
19. פרשנות הערך הראייתי של הטביעות שנמצאו.

בנוסף אנו מבצעים:

• ביקורת במקום ביצוע עבירות או אירועים אחרים ובדיקת חפצים קשורים, לצורך הערכת הנקודות שנבדקו והנקודות שבהן נמצאו ונאספו טביעות או עקבות אחרות.
• הערכת דוחות בדיקה מעבדתיים, חוות דעת מומחים וחוות דעת של מעבדות מדינה, מעבדות אחרות או מומחים, במקרים הקשורים לטביעות.
• ניצול ממצאים הטעונים בדיקה נוספת, באמצעות הדגשת נקודות פורנזיות לניתוח, תיעוד והצגה נוספים, וכן איתור נקודות שניתן היה לבדוק או לנצל במעבדה אך לא הוגשה בקשה לכך.

1. מהו הערך הראייתי של הטביעה?
2. באילו תנאים ניתן להצדיק את קיומה של טביעה?
3. מהן הנקודות המאפיינות המעידות על זיהוי טביעה?
4. כיצד יש להעריך את מקום מציאת הטביעה מבחינת המקום, העמדה או החפץ?
5. כיצד יש להעריך את שיטת החיפוש, ההעתקה, התיעוד והבדיקה של הטביעה?
6. על פי אילו נתונים נבחנת אותנטיות הטביעה?
7. מה משמעות הדבר שלא נמצאו טביעות ניתנות לניצול?
8. מה משמעות הדבר שלא נמצאו טביעות כלל?
9. כיצד מוערך הקישור בין הטביעות?