לפי פרופסור לקרימינולוגיה באוניברסיטת אוטווה שבקנדה, ניק. פולנטזס, הקרימינולוגיה היישומית נשענת על תצפית, השערה, ניסוי והיסק. חוקר טוב הוא מי שבוחן את תוצאות הבדיקות שנערכו על פי תקנים באמצעות ההיגיון המקובל, כדי להסיק מסקנות ולהעריכן. מסקנות אלה נובעות מעיון בתיק ומן התוצאות של בדיקות המעבדה שנערכו בממצאים.

הקרימינולוגיה היישומית שואבת את עקרונותיה מן המדע ומן האמנות; לפיכך, לשם דיוק רב יותר, היא מוגדרת כטכניקה מדעית.

על יסוד האמור לעיל, לחברתנו ידע וניסיון רבי שנים בביצוע בדיקות מעבדה ובהערכתן; ובאשר ליצירתיות הדמיון ולכושר ההיסק שלנו, אנו מזמינים אתכם לבחון אותם במקרים ממשיים.

הממצאים והמוצגים, כנושאי מידע מהימן, הם כל אותם פריטים (כלי נשק, כלים, עקבות, כתמים וכדומה) הנמצאים בזירת ביצוע העבירה, אצל החשוד, אצל הקורבן ובמקומות אחרים, ואשר עשויים לשמש לא רק ראיה לביצוע עבירה, אלא גם אינדיקציה לאשמתו או לחפותו של הנאשם.

אף שפריטים אלה דוממים ואינם ניתנים לתשאול הן בשלב החקירה המקדמית והחקירה העיקרית והן בשלב הדיון בבית המשפט, הם יכולים בכל זאת, כאשר הם מטופלים כראוי ומנוהלים, נבדקים, מנותחים, מפורשים, מנוצלים ומוערכים באמצעים מדעיים־טכניים, לספק נתונים ומידע אובייקטיביים; כלומר לאשש, להפריך או לחזק טענות של חשוד או עדות של קורבן, לקשר בין תיקים או אירועים או לשלול קשר כזה, ולקשור את הקורבן או את החשוד למקום מסוים וכדומה.

פריטים אלה, המכונים “עדים אילמים או שותקים”, נהנים מיתרון השוואתי לעומת אמצעי ראיה אחרים (הודאה, עדות וכדומה): הם אינם נתונים ל“השאה עצמית” או ל“השאת אחרים”, אינם “שוכחים”, אינם “נסחטים”, אינם “מאוימים”, ובעיקר אינם “נקנים בכסף”.

טביעת אצבע שנשכחה, חומרים ביולוגיים בלתי נראים, חלקים שבורים מכלי רכב, תרמילים וקליעים, לצד ממצאים אחרים, עשויים, באמצעות עיבוד ופרשנות מתאימים, להעניק כיוון משמעותי לתוצאות התיקים הנבדקים.

בימינו הולכת וגוברת ההסתמכות על ראיה מדעית־טכנית, אשר, בשילוב עם תיק מתועד, מעצבת את ההיסק השיפוטי ועל כן מבססת את ההכרעה השיפוטית.

הבליסטיקה בוחנת סוגיות הקשורות לכלי נשק, כגון בדיקות השוואתיות, חקירות בליסטיות וכדומה, וכן את התוצאות הנגרמות מן השימוש בהם, כגון ניתור קליעים, אקוסטיקה, שרידי ירי, בליסטיקה של פציעות וכדומה.

לפיכך היא אחד מתחומי ההתמחות של הקרימינולוגיה היישומית. אולם מהי הקרימינולוגיה היישומית? היא אינה נובעת מתחום מדעי יחיד, אלא שואבת את עקרונותיה מתחומים מדעיים וטכנולוגיים שונים, כוללת רב־תחומיות ומהווה נקודת מפגש של תחומים מדעיים רבים, כלומר נקודות חיתוך של תחומי ידע; משום כך היא מוגדרת כטכניקה מדעית.

לדוגמה, בתחום הרפואה לרב־תחומיות חשיבות מכרעת. רופא פנימי עשוי להידרש להזמין למטופל בדיקות מיקרוביולוגיות ובדיקות הדמיה. הרופא הוא הנושא באחריות להחליט אילו בדיקות יבוצעו ומה יהיה היקפן.

הבדיקות שהוזמנו מבוצעות בידי מיקרוביולוגים ורדיולוגים מומחים, שייתכן שאין ביניהם קשר ישיר. עם זאת, על הרופא הפנימי להעריך את תוצאותיהם במשותף, תוך התחשבות במידע מן המתודולוגיה שנקבעה ומן הבדיקות, כדי להגיע לאבחנה מתאימה ולאסטרטגיה טיפולית הולמת.

הרופא המזמין, ובדוגמה שלנו הרופא הפנימי, אחראי לשיקול הדעת, להערכה המשותפת של התוצאות ולקבלת ההחלטות. בד בבד הוא מומחה בנושאי מדע הרפואה בתחום התמחותו.

עתה, אם הרופא המזמין השמיט בדיקות מסוימות או לא העריך אותן כראוי, אין בכך בשום אופן כדי להטיל אחריות על המיקרוביולוג או על הרדיולוג…

זהו אפוא הפער הקיים בתיקים בעלי עניין שיפוטי; הוא נבחן באמצעות הערכה משותפת של התוצאות והעמקה בהיקף השאלות שיש להציג בכל מקרה ומקרה.

אך כיצד ניתן למלא פער זה? באמצעות הבנת נתוני כל תיק והגישה אליהם מנקודות מבט שונות.

משום כך הרב־תחומיות בזירה הבין־לאומית צוברת בהתמדה יתרון על פני התמחות מוחלטת. אולם באיזה מובן? לא על חשבון ההתמחות המדעית, אלא בכל הנוגע לשיפוט הסופי ולקבלת החלטות. די לחשוב על מועצות רפואיות, לעומת קבלת החלטות חד־צדדיות מכל סוג.

בימי הביניים הייתה ה“אמת” שהארץ שטוחה, ומי שדיבר על ארץ עגולה היה צפוי לעלות על המוקד. אולם המדע הגיע עם לווייניו והראה לנו את כדוריות הארץ, כלומר את האמת האחת והממשית. לסיכום, כולנו צריכים לעמוד באותו צד — לא בצדה של האמת הנחזית, אלא בצדה של האמת האחת והממשית.